גזר דין בתיק ת"פ 19912-11-12

1.         הנאשם, יליד 63', הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), ובהחזקת סכין שלא כדין- לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.         תמצית העובדות שנקבעו בהכרעת הדין.

א. בתאריך 1/11/12 החליט הנאשם לשדוד את מכולתו של קרוס עטון, יליד 48' (להלן: המתלונן), בקרית שמואל (להלן: המכולת). לשם ביצוע השוד הצטייד הנאשם בסכין יפנית (להלן: הסכין), כיסה את פניו בגופיה ובה פתחים לעיניו, לבש סוודר קפושון באמצעותו כיסה את ראשו (להלן: הקפושון), וכן כיסה את ידיו בגרביים על מנת שלא יישארו טביעות אצבע במקום.

ב. בהמשך אותו היום, סמוך לשעה 20:30 הגיע הנאשם אל המכולת, כאשר המתלונן שהה בה לבדו, ניגש אליו בעודו אוחז בסכין, והורה לו למסור את כל הכסף שברשותו. בהמשך, הצמיד את הסכין לצווארו של המתלונן והורה לו שוב למסור את כל הכסף.

המתלונן, בחששו מהנאשם, ניגש אל הקופה, הוציא מתוכה כסף ומסר לידי הנאשם סך של 480 ש"ח בשטרות וכן במטבעות בסכום שאינו ידוע (להלן: הכסף). כאשר הורה הנאשם למתלונן להוציא את הכסף הנמצא בכיסיו, ענה המתלונן כי אין ברשותו כסף נוסף. הנאשם נטל שקית וביקש מהמתלונן לעזור לו להכניס לשקית את תכולתה של מגירת הקופה המכילה מטבעות. משהניח הנאשם את הסכין על דלפק המכולת, כדי להכניס את מגירת הקופה לשקית, תפס המתלונן את הסכין והניפה לעבר הנאשם. בשלב זה נמלט מהמכולת כשהכסף עמו.

3.         ראיות לעונש   

א. מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי לחובתו שמונה הרשעות קודמות מהשנים 92'- 07', בגין 14 תיקי חקירה שנפתחו נגדו, בעבירות רכוש רבות, תקיפת בת זוג, איומים ועבירות סמים, בגינן נגזרו עליו עונשים שונים, לרבות שלושה עונשי מאסר בפועל לתקופות שונות.

ב. עדי אופי

1) בתו הבכורה של הנאשם, המשרתת בצבא קבע, בת 26, קראה ממכתב שכתבה לצורך הדיון ואשר הוגש על ידי ההגנה כחלק מהראיות לעונש (מוצג ענ/1), במסגרתו ביקשה את רחמיו של בית המשפט, בספרה על הקשיים שחווה אביה הנאשם במהלך חייו. לדבריה,  מעולם לא שכח אותה, את אחיה המשרת אף הוא בצבא קבע ואחותה המשרתת בסדיר, עקב אחר התפתחותם, הרעיף עליהם חום ואהבה, סיפק את צרכיהם, ומעולם לא נהג כלפיהם באלימות. כן סיפרה על כאבה עקב הפרידה של הוריה עת היתה בת 13, "נפילתו" של האב לסמים והקושי שלו להשתקם, בציינה כי "אני אחי ואחותי מקווים מאוד כי זהו המאסר והעונש האחרון שנענש בגלל מעשיו". בהמשך העידה כי לא ידעה שאביה הורשע בעבר בתקיפתה של אמה.

2) אחותו הבכורה של הנאשם, הגב' נורית אוראל, מורה במקצועה, הקריאה אף היא ממכתב שכתבה (מוצג ענ/2), סיפרה על המשפחה הטובה בה גדל הנאשם ושתי אחיותיה, העובדות אף הן במערכת החינוך, גוללה את קשיי הקליטה של הוריה בארץ בתקופת הצנע, סיפרה על השקעתם הרבה בארבעת ילדיהם, "נפילתו" של הנאשם לסמים בגיל צעיר מאוד, ופטירתו הפתאומית של אביהם לפני כ- 30 שנה עקב צערו על מעשיו של בנו. לדבריה, גם עולמו של הנאשם חרב עליו עקב פטירת אביו, "נכנס ויצא ממוסדות גמילה ומבתי כלא", כאשר הליך הגמילה האחרון היה במלכישוע בשנת 06'. כן תיארה את פועלם של בני המשפחה כדי לסייע לנאשם להשתקם, לרבות מתן בית חם לנאשם, והתחייבה לתמוך בו לאחר ריצוי עונשו. לדבריה, עת היה הנאשם נקי מסמים, מעולם לא נהג באלימות כלפיה או כלפי אחרים.

4.         טיעוני המאשימה

המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, וכן מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי למתלונן.

א. בחזרו על עובדות כתב האישום הדגיש ב"כ המאשימה כי עסקינן בנאשם אשר ביצע שוד מתוכנן, שכלל הצטיידות בסכין ובפרטי לבוש המכסים את זהותו ואת ידיו, ושימוש בסכין בעת ביצוע השוד. הנאשם ניגש אל המתלונן בן 65 כשהוא אוחז בסכין והורה לו למסור את הכסף שבידו, ובהמשך הצמיד את הסכין לצווארו. מדובר במעשה חמור ביותר וניתן לשער את הפחד והאימה שאחזו במתלונן במהלך השוד, עת נמצא לבדו בשעת ערב יחד עם אדם רעול פנים המאיים על חייו בסכין. מדובר באירוע אשר יכול היה להסתיים בתוצאות טרגיות אלמלא שיתף המתלונן פעולה עם הנאשם ומסר לו את כספו.

הכסף שנשדד מחנות המכולת הוחזר למתלונן על ידי עוברי אורח, אולם, מדובר בנזק נפשי וטראומתי למתלונן, אשר נאלץ להתמודד עם חשש ממעשים דומים בעתיד. ב"כ המאשימה הפנה גם לעדותו של המתלונן, שם תיאר כיצד השפיע עליו האירוע. במהלך כל 42 שנות עבודתו במכולת, לא נהג לסגור את הדלת, אך כיום הוא נזקק לאדם לידו כי הוא חושש להישאר לבדו, ונמנע מלהישאר לבדו במכולת בשעות הערב (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 22). ניכר כי מדובר בנזק ארוך טווח, לאו דווקא במובן הפיסי, אלא במובן הנפשי.

ב. לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, קבעו בתי המשפט במספר רב של מקרים כי מתחם העונש ההולם בעבירות שוד נע בין שלוש עד שש שנות מאסר. המאשימה טוענת כי בענייננו נע מתחם הענישה בטווח של בין ארבע עד שבע שנות מאסר, והדבר נגזר בין השאר מהעובדה שהעבירה בוצעה כלפי קורבן מבוגר יחסית, תוך הנחה כי יתקשה להגן על עצמו ולהתנגד לביצוע השוד, כאשר כבר נקבע כי יש להחמיר בעונשם של מי שבצעו עבירות כנגד קורבנות מבוגרים וקשישים.

ג. ב"כ המאשימה ביקש לחרוג לחומרה מהמתחם ההולם, בטענו כי הנאשם הוא בעל עבר פלילי מכביד, ואף ריצה בעבר מספר מאסרים בפועל. אכן, הרשעתו האחרונה הינה משנת 07' וחלפו כארבע שנים ממועד שחרורו ממאסר בשנת 08' ועד למועד ביצוע העבירה דידן, אך הנאשם שב לסורו ומבצע עבירות משנת 90' ואילך, כאשר העונשים שהוטלו עליו אינם מרתיעים אותו. בענייננו, מדובר בעליית מדרגה מבחינת חומרת המעשים, כאשר הנאשם ביצע עבירת שוד מזוין כלפי קורבן מבוגר כבן 65 שנמצא לבדו במכולת, התנהלות המעידה כי מדובר באדם שנשקפת ממנו מסוכנות ברורה והממשיך בדרכו העבריינית במקום לשוב לדרך הישר. חומרה יתירה יש לייחס לכך כי מאחורי המעשים עמדו כאמור תכנון ומחשבה, כאשר הנאשם הצטייד מראשו בגופיה ובה פתחים לעיניו, סוודר קפושון המכסה את ראשו וכי כיסה את ידיו בגרביים והצטייד בסכין. ניכר כי תמיכת בני המשפחה לא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות בדרגת חומרה אף גבוהה מבעבר.

ד. לעניין הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, נטען כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא חסך מהמתלונן את המעמד המלחיץ של מתן עדות ארוכה בבית המשפט תוך הטלת דופי במהימנותו, לא הביא לחסכון בזמן שיפוטי, ועמד על העדת מרביתם של  עדי התביעה, על אף שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים היתה מצומצמת למדי. לפיכך, אין מקום להקל בעונשו ביחס לנאשמים אחרים הלוקחים אחריות על מעשיהם, מביעים חרטה ומודים בהזדמנות הראשונה.

לפיכך, עתרה המאשימה להטלת עונשים ברף הגבוה של מתחם הענישה, כמפורט לעיל.

5.         טיעוני הנאשם